Vayedaber

רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כְּבֵית שַׁמַּאי. כְּמַה דְבֵית שַׁמַּאי אָֽמְרוּ שׁוּרָה אַחַת כֶּרֶם. כֵּן רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר שׁוּרָה אַחַת כֶּרֶם. מַה נַפְשֵׁךְ כֶּרֶם גָּדוֹל הוּא אָסוּר בִּשְׁמוֹנֶה. כֶּרֶם קָטָן הוּא אָסוּר בִּשְׁמוֹנֶה. רִבִּי יוּדָן לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אָסוּר. שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְכָל שֶׁהוּא מוּתָּר. אִית דְּבָעֵי מֵימַר שֶׁאִילּוּ מִתְּחִילָּה נְטָעוֹ מַטַּע שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה הָיָה מוּתָּר בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה בֶן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כְּבֵית שַׁמַּאי. כְּמַה דְבֵית שַׁמַּאי מַחְמִירִין בָּהּ בְּחוּרְבָּנוֹ יוֹתֵר מִמַּטָּעָתוֹ כֵּן רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַחְמִיר בְּחוּרְבָּנוֹ יוֹתֵר מִמַּטָּעָתוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן. פליג אעיקרא דמילתא דקא''ר יוסי בשם ר' יוחנן ואהא דקאמר דראב''י ס''ל כב''ש בענין שורה אחת דהוי כרם דלא היא דבהא לא ס''ל כב''ש וכן בהא דקאמר ר' יוסי דלב''ש עבודת הכרם ח' אמות פליג נמי ר' יודה בן פזי אלא דאף לב''ש עבודת הכרם ד''א ואם אמרינן דאתיא דראב''י כב''ש בהא הוא דאמרינן דכמה דב''ש מחמירין בחרבנו יותר ממטעתו בתחלה כדא''ר יוחנן לעיל בריש פרקין גבי קרחת הכרם דבתחלת מטען ב''ש נמי מודו דמותר ליטע השורות על מטע ד''א ובחרבנו הוא דמחמירין כדפרישית טעמא לעיל מפני שצריך שישאר מקום חשוב באמצע והיינו ח' אמות לכאן וח' אמות לכאן וד' לעבודת הכרם לכאן וד' לכאן הרי כ''ד אמות כן ס''ל לראב''י דמחמרינן בחרבנו יותר ממטעתו ומיהו לאו לגמרי כב''ש ס''ל בדין קרחת הכרם אלא בהך סברא הוא דס''ל כב''ש דמחמרינן בחרבנו ואלו מתחלה נטען היה מותר בח' אמות בין השורות ועכשיו שחרבה האמצעית צריך בין השורות החיצונות ט''ז אמה ולדברי ר' יהודה בן פזי מתפרשין דברי ראב''י כפשטן וכדפרישית במתני':

ר' יודן לא אמר כן. כלומר בפירושא דסיומא מילתי' דראב''י במתני' פליג ר' יודן אר' יוסי ולא אמר כן אלא דה''ק שאלו מתחלה נטען היה מותר בשמנה אמות היינו משמנה אמות ולמעלן דשמונה אמות מצומצמות הוא דאסור כב''ש מפני שיש כאן בין השורות אבל שמנ' אמות וכל שהוא יותר מותר דלעולם לא בעינן ח' אמות לזו וח' אמות לזו בתחילת מטען אלא דעכשיו שחרבה האמצעית ס''ל לראב''י דצריך שיהא ט''ז אמה בין שורות החיצונות ולר' יודן לא ס''ל לראב''י בהך מילתא כב''ש דשורה אחת ליהוי כרם:

אית דבעי מימר. לפרש סיומא דמילתיה דראב''י דה''ק שאלו מתחלה נטען להשורות על מטע ט''ז ט''ז בין כל שורה ושורה היה מותר להביא הזרע אף בח' אמות רחוק בין השורות וזורע באמצע אבל עכשיו שחרבה האמצעית לא יביא זרע לשם עד שיהא בין השורות החיצונות ט''ז אמה וטעמא דמילתא משום דמחמרינן בחרבנו יותר ממטעו בתחלה וכסברת ר' יודה בן פזי דלקמן וזה ע''כ בין לר' יודן ובין לאית דבעי מימר צריך לומר דס''ל הכי:

ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו'. ר' יוסי ור' יהודה בן פזי דלקמן פליגי אליבא דר' יוחנן בהך פלוגתא דאשכחן לעיל ר''פ דאיכא דאמרי לב''ש עבודת הכרם ד' אמות ואיכא דאמרי לב''ש עבודת הכרם ח' אמות וה''פ דהאי מילתא:

אתיא דראב''י. דמתני' כב''ש כלומר דר' יוסי מפרש דהא דקאמר ראב''י אפי' חרבה האמצעית וכו' שאלו מתחלה נטען היה מותר בח' אמות ה''ק משום דסבירא ליה כבית שמאי דלעולם אף שורה אחת כרם מיקריא כדקאמר לעיל בהל''ה וסבירא להו נמי דעבודת הכרם שמנה אמות כהאי דאמר לעיל בריש פרקין ועבודת הגפן אדעתיה דב''ש שמנה אמות והיינו דאראב''י במתני' דלעולם בעינן ט''ז אמה בין השורות דס''ל דשורה אחת הוי כרם וצריך להרחיק ח' אמות משורה זו וח' אמות משורה זו וא''כ אפי' חרבה האמצעית צריך שיהא ט''ז אמה בין שורות החיצונות:

מה נפשך וכו'. אסוקי מילתא היא וכלומר והא דקאמר שאלו מתחלה נטען היה מותר בח' אמות לאו בח' אמות בין השורות בין הכל קאמר אלא בח' אמות לזו ובח' אמות לזו והשתא בחרבה האמצעית נמי בעינן ט''ז דמה נפשך כרם גדול הוא אסור בשמונה כלומר כשהיה שלש שורות והיה כרם גדול אסור הוא בשמונה אמות לבד בין השורות עד שיהא שש עשרה בין השורות ח' אמות לזו וכן לזו דשורה אחת הוי כרם ומכל כרם צריך להרחיק ח' אמות שהן עבודת הכרם לב''ש:

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר הֶחֱמִירוּ תוֹכוֹ יוֹתֵר מֵחוּצָה לוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא עַד דַּאֲנָא תַמָּן קִייְמַנְתָּהּ תּוֹכוֹ שְׁמוֹנֶה חוּצָה לָהּ 23a שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה אָסוּר וּמְקַדֵּשׁ. מִשְּׁמוֹנֶה וְעַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר אלעזר. דלא היא אלא דהחמירו בתוכו יותר מחוצה לו דמכיון שבין שתי שורות יש כאן איסור מכאן ומכאן הלכך בעינן שיהו הח' אמות חוץ ממקום הגפנים אבל בד''א שמרחיקין מן הכרם הן בחוצה לו ואין כאן איסור אלא מצד אחד של הגפנים לא החמירו בו ומקום הגפנים בחשבון של ד''א הן:

עד דאנא תמן. בעוד שהייתי בבבל קיימנתה. וכלומר דעל הא דקאמר החמירו תוכו יותר מחוצה לו קאי והייתי מקיים ומפרש דלאו כללא היא בכל מקום אלא דמצינו דלפעמים מחמירין בחוצה לו יותר מתוכו כדמסיים ואזיל:

תוכו שמנה חוצה לו שש עשרה אמה. והיינו במחול הכרם לב''ש דס''ל דבין כרם לגדר בעי הרחק ט''ז אמה כדאמרינן לעיל ובבין שתי השורות סגי בח' אמות דלא אשכחן דב''ש פליגי בזה וא''כ קיל תוכו יותר מחוצה לו להכרם שלא יביא זרע בין הכרם להגדר עד שיהא שם ט''ז אמה וה''ה לב''ה חמיר בכה''ג בחוצה לו שהוא י''ב אמה ותוכו בין השורות הוא בח' אמות אלא דהואיל לב''ש החומרא היא ביותר נקט אליבא דידהו:

א''ר אלעזר. על הא דר' זעירא קאי וכלומר דמפרש דאף לב''ש דמצינו דחוצה לו חמיר היינו לכתחלה שלא יביא זרע לשם אבל אם הביא בזה תוכו הוא חמיר דמד' אמות ועד שמנה אסור ומקדש הוא אף בדיעבד ומשמונה ועד ט''ז שהוא בין הכרם לגדר אסור הוא לכתחילה ואם הביא זרע אינו מקדש כ''א עד ד''א סמוך להגפנים:

רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב מוּתָּר הַזֶּרַע וְאָסוּר לִזְרוֹעַ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב הִלְכְתָא מוּתָּר לִזְרוֹעַ. רַב חִייָא בַר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה מוּתָּר הַזֶּרַע וּמוּתָּר לִזְרוֹעַ. אוֹ מוּתָּר הַזֶּרַע וְאָסוּר לִזְרוֹעַ. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי בָּא מָשַׁח לִי רַב חִייָא בַר אַשִּׁי כַּרְמִי מַטַּע שְׁמוֹנֶה עַל שְמוֹנֶה הָדָא אָֽמְרָה מוּתָּר הַזֶּרַע וּמוּתָּר לִזְרוֹעַ. רַב הוּנָא זָרַע כַּרְמֵיהּ כָּרָתִין. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. מְעֻרְבְבִין הַוְייָן וְאֵין עֲבוֹדָה לְגֶפֶן יְחִידִית אֶלָּא כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר אֵין עֲבוֹדָה לְגֶפֶן יְחִידִית דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְתַנֵּי תַמָּן הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך קרחת הכרם

דברי חכמים. כלומר ולדברי חכמים כך הוא כדאמר ר' יעקב בשם ריב''ל דהלכה כדברי שהוא מיקל בארץ ועבדינן כותיה בחו''ל וא''צ להרחיק מגפן יחידית וכן א''ר יעקב בר אחא והכי תניי תמן בבבל שבחו''ל הלכה כדברי המיקל בארץ:

אלא כר' ישמעאל. ס''ל דאמר לעיל דאין דין עבודה לגפן יחידית:

ופריך וכי אין עבודה לגפן יחידית. ולפחות היה צריך להרחיק ששה טפחים כדין גפן יחידית:

ופריך ואינו אסור משום כלאים בכרם ומשני מערבבין היו הגפנים בכרם ולא היו נטועות שורות שורות כדין הכרם:

זרע כרמיה כרתין. כרישין:

דא''ר בא משח. מדד לי רב חייא בר אשי כרמי להיות המטע על ח' ח' ובזה התיר לי לזרוע בין השורות ש''מ דכך קיבל מרב דאף לכתחילה מותר:

רב חייא בר אשי בשם רב. קאמר סתמא דהלכה כר''מ ור''ש קאמר ושואל הש''ס מה דלענין מה קאמר אם דמותר אף לכתחילה לזרוע או דוקא בדיעבד הוא דמותר הזרע ופשיט ליה דאף לדידיה מותר לכתחילה קאמר רב:

גמ' מותר הזרע. על הא דר''מ ור''ש קאי דר' יונה קאמר בשם רב דמותר הזרע קאמרי אם זרע שם אבל לכתחלה אסור לזרוע ור' יוסי בשם רב קאמר דהלכתא דמותר לזרוע אפי' לכתחילה:

רִבִי זְעִירָא מְחַוִּי לַחֲבֵרַיָּא. תֵּשַׁע שׁוּרִין מִן שׁוּבַע שׁוּבַע. נְסַב שׁוּרָא פָּרָא שׁוּרָא לִשְׁתִי שׁוּרָא פָּרָא שׁוּרָא לְעֵרֶב. נִשְׁתַּייְרוּ שָׁם עֶשְׂרִים גְּפָנִים. נְסַב תַּרְתֵּיי מִיכָּן וְתַרְתֵּיי מִיכָּן חָדָא מִיכָּא וְחָדָא מִיכָּא. נִשְׁתַּייְרוּ שָׁם עֶשֶׂר גְּפָנִים. הָדָא דְתַנִּינָן עֶשֶׂר גְּפָנִים לְבֵית סְאָה נִמְצְאוּ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם אַחַת יוֹצֵא זָנָב. שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב. שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב. שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נמצאו שתים כנגד שתים וכו'. כדפרישית שלכל רוח ורוח שתראה תמצא שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב:

נשתיירו שם עשר גפנים. כצ''ל וכדמסיים ואזיל הדא דתנינן עשר גפנים לבית סאה:

נסב תרתיי מכאן ותרתיי מכאן חדא מיכא וחדא מיכא. כלומר עכשיו תקח מהעשרים גפנים הללו שנשארו קיימות ותחריב אותן שתים מכאן ושתים מכאן והיינו מהשורות החיצוניות של ט' ט' של צד דרום ושל צד צפון תקח שתים מכאן ומכאן ותחריב ותשאר גפן יחידית בדרום וגפן יחידית בצפון ועוד תקח חדא מכאן וחדא מכאן והיינו משורות החיצוניות של ז' ז' של צד מזרח ושל צד מערב ותשאר ג''כ גפן יחידית בצד מזרח וגפן יחידית בצד מערב וכשתעשה זה תראה שנשארו ששה גפנים בפנים קיימות והן שלש כנגד שלש בהשורות של ט' ט' ועוד נשאר ארבעה גפנים בשורות החיצוניות גפן א' בכל רוח ורוח והן הן העשר גפנים ובהן תראה בכל רוח ורוח שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב שמהששה הפנימיות נראות שתים כנגד שתים לצד מזרח וא' היוצא זנב הוא הגפן היחידית שנשארה בשורה החיצונה שבמזרח וכן לצד דרום וכן לכל רוח ורוח:

שורה פרא שורה לערב. וכן תעשה עוד בהרוחב והוא הערב קח שורה ותחריב ותפחות שורה וכן כולן בהשורות שהן מדרום לצפון ונמצא שחרבו שלשה שורות ותמצא שנשתיירו מהכל עשרים גפנים וזהו דקאמר נשתיירו שם עשרים גפנים כלומר כשהן ישארו קיימות ולא תחריב עוד ואז תמצא ארבעה פעמים שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב כמו שתראה בחוש בצורה זו אשר העמדתי לפניך אלא משום דאנן תנן עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן משמע דלא נשתיירו כ''א עשר גפנים ואעפ''כ נראות נטועות כהלכתן ולכל רוח ורוח שתראה יהיה מהן שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב והיכי משכחת לה והלכך צריך שיחריב עוד ולא ישתיירו כ''א עשר גפנים ועם כל זה יהו נראות שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב. והיינו דקאמר ומסיים:

פרא. לשון פחות הוא כמו שתמצא בפ''ו דכתובות תרין חולקין פרא צבחר וכן במקומות הרבה בש''ס הזה:

נסב שורה פרא שורה לשתי שורה פרא שורה לערב. כלו' תצייר בעצמך וקח שורה אחת שתהא עדיין קיימת ותפחות ותחריב השורה השניה וכן כולן קח שורה ותפחות שורה לכל האורך והוא השתי נמצא שחרבו ארבעה שורות מן האורך ונשתיירו חמשה שורו':

תשע שורין. מן שובע שובע כגון שיש כאן נטועים תשע שורות של שבע שבע גפנים והשורות מכוונות זו כנגד זו בשתי ובערב כזה והאורך ממזרח למערב הוא ט' שורות וזהו השתי והרוחב מדרום לצפון ז' שורות וזהו הערב:

ר' זעירא מחוי לחברייא. הראה להם הדוגמא להבין המתני':

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם הִיא כֶּרֶם שֶׁחָרֵב. קָרַחַת הַכֶּרֶם מַקְרִיחִין אוֹתוֹ מֵאֶמְצָעִי. כֶּרֶם שֶׁחָרֵב מַקְרִיחִין אוֹתוֹ מִכָּל צְדָדָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' אמר ר' יוחנן היא קרחת הכרם וכו'. לפרש מפני מה שינה לקרות לזה קרחת ולזה שחרב סתם כדא''ר יוחנן ה''נ בריש פרק דלעיל וכדפרישית שם:

משנה: 23b כֶּרֶם שֶׁחָרֵב אִם יֵשׁ בּוֹ לְלַקֵּט עֶשֶׂר גְּפָנִים לְבֵית סְאָה וּנְטוּעוֹת כְּהִילְכָתָן הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם. כֶּרֶם דַּל שֶׁהוּא נָטוּעַ עִרְבּוּבְיָא. אִם יֵשׁ בּוֹ לְכַוֵּין שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ הֲרֵי זֶה כֶרֶם. וְאִם לָאו אֵינוֹ כֶרֶם. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הוֹאִיל וְהוּא נִרְאֶה כְתַבְנִית כְּרָמִים הֲרֵי זֶה כֶרֶם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים ה''ז כרם. וצריך להרחיק ממנו ארבע אמות ואין הלכה כר''מ:

ואם לאו אינו כרם. וא''צ להרחיק ממנו הזרע אלא ששה טפחים כדין גפן יחידית:

אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש ה''ז כרם. ומרחיק ממנו ד' אמות ומפרש בגמרא שמביא חוט ומודד כנגד העקרים לכוין שתים כנגד שתים וכו' ואע''פ שהנוף אינו מכוון זה כנגד זה שהכל הולך אחר העקרים:

כרם דל. שגפניו מועטים והוא נטוע ערבוביא שהגפנים מעורבבים ואינו מכוון שורה כנגד שורה:

אם יש בו ללקט עשר גפנים. נטועות למקום בית סאה כלומר שלא יהו מפוזרות ביותר מבית סאה ונטועות כהלכתן והיינו שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב ה''ז נקרא כרם ובנוסחת המשניות ה''ז נקרא כרם דל ואסור לזרוע בכולו:

מתני' כרם שחרב. כלומר שחרבו הגפנים מקצתן ממנו ולא שחרבה השורה האמצעית כדקאמר בגמרא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source